החלטה בתיק בש"פ 4114/13

פתח דבר

לפניי ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, אשר ניתנה על-ידי כב' השופט מ' סובל, במ"ת 31312-04-13, מיום 16.5.2013, בגדרה הורה בית-המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

עובדות כתב האישום אשר הוגש נגד העורר

ביום 18.4.2013, הוגש נגד העורר כתב אישום, אשר ייחס לו עבירה של שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 16.4.2013, בשעה 17:20, או בסמוך לכך, ברחוב עלי בן אבו טאלב בירושלים, צפה העורר בא.ז. (להלן: המתלוננת), שניהלה באותה עת שיחת טלפון, באמצעות מכשיר מסוג "אייפון 5" (להלן: האייפון), אותו החזיקה בידה והצמידה לאוזנה. תוך כדי צעידה ברחוב, השגיח המבקש במתלוננת, עקב אחריה, ולאחר מכן,"התקרב למתלוננת, הניח את ידו על האייפון, דחף את המתלוננת לכיוון קיר שהיה במקום, לקח את האייפון ונמלט".

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען, כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה להוכחת העבירה אשר יוחסה לעורר. עוד טענה המשיבה, כי העבירה המיוחסת לעורר, מקימה נגדו, עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו 1996 (להלן: חוק המעצרים), הן משום המסוכנות הטבועה בעבירה, והן על רקע נסיבות ביצועה.

הדיון בבית המשפט מחוזי

ביום 16.4.2013, התקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים דיון בבקשת המשיבה. שלאחריו, קבע בית המשפט, כי אין מחלוקת על כך שבזמן ובמקום המתוארים בכתב האישום, גנב העורר את האייפון מן המתלוננת. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי קיימות כנגד העורר גם ראיות לכאורה לביצוע עבירת השוד, היות שבהודעתה, מסרה המתלוננת כי העורר, שם את ידו על האייפון שלה והדף אותה לעבר קיר. בנוסף, ציין בית המשפט, את שעלה מהודאתו של העורר במשטרה, היינו, כי ביום האירוע הוא גמר אומר בדעתו לבצע גניבה וכי הוא צרך סמים באופן קבוע, במשך שנים. לאור זאת, ובשים לב לחיבור בין הפעלת האלימות בעת ביצוע העבירה "וחוסר השליטה שנלוו למעשה וההתמכרות לסמים", קבע בית המשפט המחוזי, כי קיים "יסוד סביר לחשש [כי העורר] יוסיף לסכן את שלום הציבור". לפיכך, קמה נגד העורר עילת המעצר לה טענה המשיבה בבקשתה. ברם, נוכח גילו הצעיר של העורר ועברו הפלילי הנקי, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר, במטרה לבחון חלופת מעצר עבורו.

           ביום 6.5.2013, הוגש לבית המשפט, תסקיר המעצר, ממנו עולה, כי מדובר בעורר שהינו רווק כבן 19, מובטל, המתגורר בבית משפחתו. העורר סבל מילדות "מבעיות התנהגות", בהן הוא תולה את תחילת השימוש בסמים בגיל 10, ואת היותו אנאלפביתי, עקב פליטתו ממערכת החינוך. עוד נאמר בתסקיר, כי העורר עצמו מסר כי הוא שוחרר מהכלא בראשית שנת 2012, עקב הרשעתו במספר תיקים, אשר טרם עודכנו ברישומו הפלילי. עם זאת, מצא שירות המבחן כי, בעוד שקיימים לחובתו של העורר תשעה מב"דים, אין עדות להרשעות קודמות, או לריצוי תקופת מאסר על-ידי העורר. עוד עולה מן התסקיר, כי העורר מוכר לשירות המבחן לנוער, מתיקים שונים (האחרון שבהם הינו ת.פ. 1457/09) וכן למשטרה, ממספר תיקים נוספים ובכלל זה, בגין עבירות של ידויי אבנים, אלימות ועבירות מין, אשר נסגרו כולם, זולת תיק אחד שעניינו החזקת סכין. בעבר, השתלב העורר בהצלחה "בקבוצת פיקוח מעצר בשילוב אומנויות", אשר ההשתתפות בה הוטלה עליו במסגרת צו פיקוח מעצר, באחד מן התיקים הללו. זאת, חרף אי-רצונו, בתחילה, ליטול חלק פעיל במפגשי הקבוצה, והיעדרויותיו התכופות מהמפגשים, עוד קודם לכן. כמו-כן, הופסקה השתתפותו של העורר בקורס טבחות לאחר שני מפגשים בלבד, ולטענתו של העורר, נעשה הדבר בשל חוסר העניין שלו בתחום. שירות המבחן לנוער אף הציע לעורר להשתלב "במסגרת חוץ ביתית", אך הלה התנגד לכך בעיקשות, ולבסוף שכנע גם את אביו לסרב לרעיון, וההצעה נדחתה.

           אשר לרמת מסוכנותו של העורר, העריך שירות המבחן, כי קיים סיכון בינוני-גבוה "להישנות מעשים פורצי גבולות", כיוון "שמדובר בבחור צעיר הסובל מחסכים רגשיים עמוקים", דבר המצטרף ל"דפוסי התנהגות בעייתיים מגובשים עם יכולת מצומצמת לשליטה וריסון עצמי". כמו-כן צוין, כי בעת מעצרו, הביע העורר "מצוקה קשה" בנוגע למצבו ולסיכוייו לשפרו. עוד הובהר, כי עם התבגרותו, העורר נמצא במגמת הידרדרות וכי משפחתו מתקשה לטפל בו "ולהציב לו גבולות", וכי גם בזמן בו נמצא העורר תחת פיקוחו של שירות המבחן לנוער, המשיכה משפחתו לגונן עליו ולהפחית ממשמעות מעשיו. יצוין בהקשר זה, כי בזמן עריכת התסקיר, שירות המבחן לא הצליח ליצור קשר עם משפחתו של העורר.

           אשר לחלופת מעצר, הציע העורר חלופה בדמות מעצר בית בבית הוריו, אך ציין כי לא יהיה באפשרותם להעמיד ערבויות כספיות במידה שיידרשו לכך, וכן מסר כי הוא מעוניין להשתתף בתוכנית גמילה. ואולם, צוין בתסקיר, בהקשר זה, כי "עד כה לא הצליח [העורר] להיעזר בקשר עם גורמי טיפול, לרבות אפשרות הוצאתו למסגרת חוץ ביתית".

           לאור כל זאת, סבר שירות המבחן, כי חלופת המעצר האפשרית היחידה בעניינו של העורר, הינה ב"מסגרת חוץ ביתית לגמילה מסמים". ברם, בחינתה הקונקרטית של חלופה זו, הותנתה בהצהרתו של העורר בבית המשפט, לפיה הוא נכון להתמיד בתוכנית גמילה שכזו, וכן בתמיכת הוריו בו ובמהלך זה. כמו-כן, צוין בתסקיר, כי טיפול מעין זה, הוא ארוך טווח מטבעו ומחייב בדיקות התאמה שונות (למצער שלוש), שעריכתן מחייבת את יציאתו של עורר מן המעצר, בליווי.

בעקבות גילוי עברו הפלילי של העורר, כפי שעלה הדבר מהתסקיר, וחוסר ההצלחה ביצירת קשר עם הוריו בעת עריכת התסקיר, הורה בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 6.5.2013, על עריכת תסקיר משלים בעניינו של העורר, בדגש על בחינת חלופת מעצר בבית הוריו. בנוסף, הורה בית המשפט למשיבה להמציא פירוט של הרישום הפלילי בעניינו של העורר.

מן התסקיר המשלים עולה, כי חרף רצונם של בני משפחת העורר בשיפור מצבו, הם מעידים על חוסר יכולתם "להתמודד עם קשייו" ולשלוט בהתנהגותו. בנוסף, מסרו הוריו של העורר, כי הם אינם מסוגלים לשלם בעבור הטיפול בו. עוד עולה מתסקיר זה, כי המוטיבציה אותה הביע העורר בנוגע לשילובו בטיפול, הינה"חיצונית והצהרתית", וכי הוא לא החל מעולם בניסיון משמעותי לשינוי מצבו. שירות המבחן קבע, כי העורר מפגין "מוטיבציה נמוכה והעדר בשלות" ואף-על-פי-כן, המליץ לבית המשפט לבחון את אפשרות שילובו של העורר במסגרת טיפול לגמילה מסמים, במידה שהוא יבטא מחויבות כנה ליטול חלק פעיל בהליך זה, והוריו ומשפחתו ירתמו אף הם לעניין.

           עוד עולה מן התסקיר, כי הורי העורר יתקשו לשלם עבור השתתפותו ב"קהילה הטיפולית 'אל פטאם' בטייבה" (להלן: קהילת אל פטאם), אותה בחן שירות המבחן עבור העורר. בתסקיר צוין, כי למרות שקיימת אפשרות כי המוסד לביטוח הלאומי (להלן: המל"ל) בסופו של דבר, הוא שישלם בעבור הטיפול, הרי שתנאי מקדים לצירוף העורר למסגרת זו הוא, כי משפחתו תשלם עבור החודש הראשון ותתחייב לשאת במלוא עלות הטיפול (1500 ש"ח לחודש), במידה שלא יינתן, בסופו של יום, מימון מאת המל"ל למהלך. עוד צוין, כי גם מילוי כל התנאים הללו אינו בגדר ערובה לקבלה לתוכנית, דבר המותנה במעבר ראיון קבלה, ובבדיקות רפואיות.

החלטת בית-המשפט המחוזי

בהחלטתו, מיום 16.5.2013, מיקד בית המשפט המחוזי את הדיון בבחינת חלופת המעצר, וזאת לנוכח החלטתו הקודמת במסגרתה נקבע, כאמור, כי קיימות כנגד העורר ראיות לכאורה לביצוע העבירה בה הואשם וכן כי קיימת עילת מעצר נגדו. בהמשך, ציין בית המשפט, כפי שנרמז בתסקיר שירות המבחן הראשון, כי לעורר אכן יש עבר פלילי, וביתר פירוט, כי העורר הורשע על סמך הודאתו, בשני תיקים שעניינם עבירות התפרעות וניסיון לתקיפת שוטר, ובתיק אחד של החזקת סכין, ובגינם נגזרו עליו, בין היתר, כ-6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וזאת בעת שהוא היה כבר בגיר.

           האפשרות לשחרורו של העורר לבית הוריו, נדחתה על הסף על ידי בית המשפט המחוזי, לאור האמור בשני תסקירי המבחן, בכל הקשור לאי-יכולתם של בני המשפחה לטפל בעורר ולרסנו, זאת, נוסף על סירובו להישמע לגורמי הרווחה, ובשים לב לגזר הדין (ת"פ 34192-05-11) בו נקבע, בהתייחס להפרות מעצר הבית שהושת עליו, כי העורר הפגין "זלזול ברשויות אכיפת החוק ורומס את האמון שנתן בו בבית המשפט".

           אשר לחלופת המעצר בקהילת אל פטאם, קבע בית המשפט שאף היא אינה בגדר אפשרות הולמת עבור העורר. בית המשפט עמד על ההלכה, לפיה שילובו של עציר מכור לסמים במסגרת טיפולית, הינו "החריג השמור למקרים יוצאי דופן", ולאור זאת דחה חלופה זו משני טעמים עיקריים. בית המשפט המחוזי קבע, כי העורר אינו עומד בתנאים שנקבעו בהלכה לגבי האפשרות להשתלב בתהליך טיפולי בתקופת המעצר. ראשית, בשל העובדה כי הוא לא החל בתהליך גמילה טרם מעצרו, ושנית, על יסוד ההערכה, כי "הסיכוי להצלחתו של תהליך הגמילה כיום אינו גבוה", וזאת בהסתמך על אבחנת התסקיר המשלים, בדבר "המוטיבציה הנמוכה והעדר בשלות" של העורר. עוד נקבע, כי עברו הפלילי של העורר, הכולל עבירות אלימות, והפרת תנאי מעצר בית, יחד עם נסיבות המקרה דנן, מעידים כולם על "מסוכנות משמעותית", המהווה טעם נוסף לדחיית החלופה.